בין אם במצב ער או ישן, המוח שלנו נשאר פעיל ברציפות ושולח אותות חשמליים כמעט בלתי מורגשים. מאז המצאת האלקטרואנצפלוגרם (EEG), כעת ניתן לזהות ולהקליט את הפעילות החשמלית.

גלי המוח הם תוצאה של תנודות אלקטרומגנטיות והן נאספות על ידי ה-EEG. מאז שנת 1970, מקובל לחשוב כי תדירות גלי המוח תלויה במצבים הפסיכולוגיים שלנו ומאפשרה לנו לזהות פתולוגיות מסוימות.

המצבים השונים של הגלים המוחיים והמצבים הפסיכולוגיים

גם הגלים המוחיים הקטנים ביותר בגוף האדם מתורגמים לזרמים חשמליים בעוצמות של מיקרווולט.

האנס ברגר היה הראשון שעשה את האבחנה בין שני סוגים של גלים מוחיים עיקריים: גלי אלפא, המייצגים ״מצב רגיעה״ וגלי בטא המייצגים ״מצב פעיל״. עם הזמן, מחקרים מדעיים נוספים בתחום גילו נוכחות של שתי הגדרות קצב מוחי נוספות: גלי דלתא מייצגים מצב שינה עמוקה ללא חלומות וגלי תטא המייצגים מצב רגיעה עמוקה ועירנית.

ישנה גם קטגוריה חמישית של גלים הקרויה גמא, אודותיה קיים דיון מדעי מעמיק, המתארת מצב של פעילות מוחית מוגברת. הגלים המוחיים מוצגים להלן לפי סדר מהירות הופעתם. התדרים של מצבים אלה נמדדים ביחידות Hertz:

• דלתא : מ- 0,5 עד 4 Hz
• תטא : מ- 4 עד 7 Hz
  
• אלפא : מ- 8 עד 13 Hz
• בתא : למעלה מ- 14 Hz
• גמא : למעלה מ- 30 או 35 Hz
  

תפקוד הגלים המוחיים

הגלים המוחיים הנצפים אצל אדם, הינם תלות במצבו הפסיכולוגי או בפתולוגיות פיזיות ומנטליות פוטנציאליות.
במצבם הנורמטיבי, הנוירונים במוח עובדים בסנכרון ומחליפים בניהם מצבי פעילות ומנוחה. קצב פעולה זה, יציב כדופק, יוצר מיקרו זרם חשמלי המאפשר לנוירונים לתקשר בניהם.

קצב ה״דופק״ הזה ועוצמתו משתנים בהתאם למצב הפסיכולוגי של הגוף הנצפה ורמת פעילותו ברגע המתועד. למעט בעת אימון מותאם – בייחוד זה הניתן באמצעות הנוירופידבק – לאדם לרוב אין שום שליטה על הגלים המוחיים שלו.

לפיכך, אנשים במצבי לחץ עשויים להראות תכיפות גלי בטא גבוהה אשר יכולים לגרום להפרעות שינה. מאידך, אנשים הסובלים מקשיי ריכוז עשויים להראות גלי אלפא נמוכים, להימצא בסביבה אשר לא מגרה את מוחם מספיק בכדי לשמור על ריכוזם בדבר אחד.

על אף שהאדם לא יכול לווסת את פעילות תדרי מוחו ללא אימון, הוכך כי ישנן תופעות חיצוניות בעלות יכולת זו. סוגי מוסיקה שונים או פעילויות פיזיות יכולות, באמצעות תהודה, להשפיע על קצת פעילותינו המוחית. תופעה זו שכיחה במקרה של פעימות תיפוף וצעידה בעת שהן נשמעות בקצב אחיד למשך זמן ממושך.

פעימות קול אשר נבנו בצורה מסויימת, יכולות גם לאפשר האטה או הגברה של תכיפות הגלים המוחיים. שימוש בשיטות עבודה אלה נעשה לרוב בטיפולי רווחת הנפש, על מנת לשפר את איכות השינה והרגיעה.

לרוב, אדם פולט גלי אלפא ובטא לאורך כל היום. בתחילת שלב השינה, כמות גלי אלפא פוחתת וזאת כדי לאפשר מרחב לגלי דלתא. במהלך שלבי שינה קלה או פרדוקסלית, המוח יכול להגיע לשיאי פליטת גלי בטא.

שיטת תצפית בגלי המוח

תופעה בה גלי מוח חורגים מהנורמה, יכולה להתאפיין בפתולוגיות פחות או יותר חמורות.הקלטה וניתוח גלים אלה מאפשר לאפיין אותם ולשיים אותם בשמות כמו הפרעת קשב וריכוז, אפילפסיה או הפרעת דחק פוסט-טראומטית.

על מנת לבצע התבוננות וניתוח שכזה, מתבצעת בדיקה בה מניחים אלקטרודות על איזורים שונים של הקרקפת של המטופל ואלקטרודות אלה מחוברות למכונה מפענחת (EEG- אלקטרואנצפלוגרם). הפעילות החשמלית של המוח, מיתרגמת לתדרים היכולים להיות מפוענחים באמצעות השוואה לגלים בפעילות תקינה במטרה לזהות אי סדרים פוטנציאליים.

הציוד בו משתמשים מצוי בפיתוח מתמיד וכיום בדיקת ניתוח גלי המוח הינה נגישה לכולם, במיוחד באמצעות הנוירופידבק. הפעילות החשמלית של המוח מתורגמת לאחר מכן לקול או לתמונה, כדי להציע לנבדק הדמיה של קצב המוח שלו. סוג זה של תרגול נועד להכשיר את המוח ל"וויסות עצמי "כדי למנוע פעילות חריגה שעלולה להיות מקור לפתולוגיה.

על אף שנערכו מחקרים רבים בתחום גלי המוח, יש להדגיש כי עדיין קיימת בעייתיות מסוימת בהבנת מהותם.

כיום, עולם המדע מניח כי גלי מוח יכולים להיות ביטוי לסינכרון מסיבי של נוירונים לצורך ביצוע משימות מסוימות.

קיימת תיאוריה שעוד רחוקה מלהיות מוכחת, המעוררת שאלות רבות בנוגע לתפקוד המסתורי של מוחנו.